משחק הפוקר הוא הרבה יותר ממשחק קלפים של מזל וסיכויים. עבור שחקנים מנוסים, הפוקר הוא שדה קרב פסיכולוגי מתוחכם, שבו היכולות המנטליות, ההבנה האנושית והשליטה העצמית חשובות לא פחות, ולפעמים אפילו יותר, מהקלפים עצמם. במילים אחרות, פסיכולוגיה במשחקי פוקר היא מה שמבדיל בין חובבן לשחקן אמיתי. היא כוללת יכולת לקרוא את היריבים במשחק, הסתרת רגשות, שימוש בתקשורת לא מילולית, שליטה בקצב המשחק, וגם, ניהול מצב נפשי בצורה יעילה לאורך זמן ממושך של משחק, כך לדוגמא: אם אדם יודע ומרגיש שהוא מפסיד הוא עדיין חייב לשלוט בעצמו ולסיים את המשחק ולא לשבור את הכלים.
במאמר הבא נצלול לעומק העולם הפסיכולוגי של הפוקר ונבין כיצד שימוש נכון בו יכול להפוך כל שחקן לשחקן טוב יותר, לא רק בשולחן המשחק, אלא גם בחיים.
כשמזל פוגש תודעה- הפוקר הוא לא משחק מקרי
רבים טועים לחשוב שפוקר הוא משחק של מזל בלבד. האמת? המזל קובע איזה קלפים כל שחקן מקבל, אבל הפסיכולוגיה קובעת מה הוא עושה איתם ואיך הוא מתנהל. שחקנים מיומנים יודעים לנצל הזדמנויות, להתחזות לחלשים כשהם חזקים (ולהפך) ולגרום ליריבים שלהם לשחק בדיוק לפי התסריט שתכננו. השליטה ברגשות, היכולת להפעיל לחץ והיכולת להסתיר מידע, הן שלוש אבני היסוד של פסיכולוגיה במשחקי פוקר. לא סתם הוטמע המושג: "פוקר פייס" כמושג כללי שמשתמשים בו כאשר רוצים להגדיר אדם שאיננו מביע שום רגש מבחינת החוץ שלו ושומר על מראה ניטרלי.
שליטה עצמית- לדעת מה לא להראות
בעוד שברוב משחקי הקלפים אין חשיבות לתגובות הפנים שלך, בפוקר, כל מצמוץ, תזוזה, שינוי בקצב הדיבור או שינוי בתנוחת הישיבה, עלולים להיחשף ולהעניק מידע ליריב.
שחקנים ותיקים מאמנים את עצמם ל"שפת גוף ניטרלית", ללא הבעה, ללא תנועה חדה, וללא רמזים מיותרים. חלקם אפילו בוחרים באביזרים כמו משקפי שמש, קפוצ'ון, או כובע מצחייה, במטרה למזער את האפשרות שהיריב יקלוט סימן פסיכולוגי שמעיד על מצבם במשחק אותו הוא יוכל לנצל לטובתו.
פסיכולוגיה של היריב בפוקר- להיכנס לו לראש
אם אתה רוצה לנצח, אתה חייב להבין מול מי אתה יושב. כאן נכנסת לתמונה הפסיכולוגיה של היריב בפוקר.
חשוב להבין כי כל שחקן מביא אתו את הדפוסים שלו כאשר חלקם מודעים וחלקם אוטומטיים. אחד משחק באגרסיביות מוגזמת, אחר נוטה להתקפל בלחץ, שלישי נוהג להמר יותר מדי כשהוא מתרגש ועוד. שחקן מנוסה ילמד לזהות את הדפוסים האלה ולהשתמש בהם לטובתו. כך לדוגמא: שחקן שמשחק רק כשיש לו יד טובה הוא שחקן שקוף מדי, שחקן שמבלף יותר מדי הוא שחקן בר שכנוע, שחקן שנבהל מהימור כפול הוא שחקן שניתן לסחוט מבחינה פסיכולוגית ועוד. היכולת לקרוא את היריב, להבין את המניעים שלו ולהתאים את המשחק אליו, היא המפתח לשליטה בשולחן.
"טילט" – כשהרגש שולט בשחקן
"טיִלט" (Tilt) הוא מונח פוקר שמתאר מצב שבו שחקן מאבד שליטה רגשית לאחר הפסד גדול, טעות, או תחושת חוסר צדק.
שחקן בטילט יתחיל לשחק בצורה לא רציונלית, ייקח סיכונים מיותרים, יכעס, יתעקש לנקום או לנסות להחזיר כסף "בכוח". שחקנים מנוסים לא רק מונעים מעצמם להיכנס לטילט, אלא גם מזהים אותו אצל אחרים ויודעים לנצל את המצב. חשוב לזכור שכאשר נשארים רגועים מול שחקן שמאבד עשתונות, היתרון עובר אליכם.
לשחק בראש של כולם- מתי לבלף, מתי לחשוף
אחד המרכיבים המעניינים בפוקר הוא היכולת של השחקן לשדר מסרים באמצעות טכניקות משחק. לעיתים בלוף מוצלח לא נועד כדי לנצח אלא כדי להחדיר מסר כמו: "תזהרו ממני", "אני לא צפוי", "אני קורא אתכם". בלוף טוב משיג הרבה יותר מזכייה ביד אחת, הוא בונה תדמית. שחקן שיודע לשלוט במוניטין הפסיכולוגי שלו בשולחן, שולט בקצב המשחק, בוחר מתי ליזום ומתי לגרום לאחרים ליפול למלכודת שהוא בנה.
כללי זהב לפסיכולוגיה נכונה בפוקר
הנה כמה כללים פסיכולוגיים חשובים שכדאי להשתמש בהם במשחקי פוקר:
שמרו על קור רוח, גם כשאתם מנצחים וגם כשאתם מפסידים.
צפו בשחקנים יותר מאשר בקלפים, שם נמצא המידע האמיתי.
למדו את הדינמיקה בשולחן – האם יש שחקנים לחוצים? עייפים? ממהרים?
דעו מתי לקום. בסופו של דבר הפסיכולוגיה החזקה ביותר היא לדעת מתי לא להמשיך.
פסיכולוגיה במשחקי פוקר היא אמנות עדינה שדורשת תרגול, מודעות עצמית ויכולת לקרוא את האחר באמצעות הבעות פנים או מחוות גוף. פוקר הוא לא רק משחק קלפים, הוא למידה אודות אדם, רגשות והרבה אסטרטגיה מנטלית.
אם תלמדו לשלוט בעצמכם, להבין את היריב ולשחק מעבר למשחק הטכני בקלפים, תגלו שהניצחונות יגיעו לא רק מהיד שנפלה לכם במשחק שהיא אכן עניין של מזל, אלא מההתנהלות הנכונה שלכם עם היד בהתאם למצב בשולחן ובהתאם לשליטה העצמית שלכם ולאסטרטגיות המשחק הפסיכולוגיות שאתם מאמצים.
אולי יעניין אותכם גם:
